סיפורי משפחות

הזוג שלימד אותי להסתכל חיובי

נפגשתי לפני כשנתיים עם זוג בתחתית הכלכלית של כל מה שנפגשתי בו מאז שהתחלתי לעסוק בכלכלת המשפחה ועד היום.

זוג עם עשרה ילדים. האשה עם נכות מגבילה, והבעל עצמאי בעסק שמכניס בקושי 4000 ₪ רווח נטו בממוצע שנתי לחודש.

ביטוח לאומי קצבת ילדים, וזהו. אין עוד הכנסות.

ישבנו לפגישה מידי שבוע.

על פניו הם יכולים היו להיות מיואשים מהמצב. בלי תקווה לעתיד. קושי עצום בהתנהלות יומיומית וחודשית. לחצים גדולים מכל הכיוונים.

אבל הם בכלל לא היו במקום הזה. להיפך. הם לימדו אותי -היועץ- מה הפירוש של לחפש את הנקודות הטובות בכל מצב. את האפשרויות שאפשר להוציא מהטיפה הקיים.

*

פגישה אחת זכורה לי במיוחד:

שאלתי אותם כמה כסף יש לכם כרגע לשבוע הקרוב?

– 600 ₪ הם ענו.

– וכמה אתם אמורים להוציא השבוע? שאלתי.

– עשינו חשבון ויצא 1,900 ₪.

– מה תעשו בפועל? שאלתי.

פתחנו את הסעיפים של ה 1900 והם התחילו להסביר בערך כך:


* לאחד המוסדות אנחנו חייבים לתת 100 ₪ כדי שהבת שלנו תקבל תעודה.
* 150 ₪ ילכו להוצאות אוכל.
* 100 ₪ נשלם לחברת החשמל כדי שיראו שאנחנו לא שוכחים אותם.
* 50 לדלק.
(ועוד 200 בדומה להנ"ל).

יצאתי מהפגישה הזאת נפעם. איזה חישוב מדהים. איזה סוג חשיבה מיוחד. אין להם כרגע מספיק כסף לשלם לחברת חשמל, אז הם לפחות יתנו 100 עבור החשבונית כדי להוכיח שהם מתכוונים לשלם הכל.
אין להם כרגע כסף לכולם, אז הם עושים סדרי עדיפויות קשוחים ומבזרים את הכסף ככל הניתן.

אבל יותר מהכל זה היה החיוך שלהם. האמונה שלהם.

הם לא היו מיואשים ובדיכדוך בגלל שאין להם 1300 ₪ משלימים.
הם היו שמחים כי יש להם 600. הם האמינו שאחרי ה 600 יבואו עוד 600.

ועוד דבר: הם עשו בשביל זה. הם לא התחפרו מתחת לפוך בגלל ש"בין כך אין מה לעשות".

הרי מי לא היה מצדיק משפחה עם עשרה ילדים שהאמא עם נכות מגבילה על חוסר המוטיבציה של ההורים לנסות להגדיל הכנסות?
על דיכאון? על מירמור? על האשמת "כל העולם"?

לא. הם העדיפו לחפש ולמצוא את הנקודות הטובות בכל מאורע. את הנקודה הטובה בכל חשבונית. את הנקודה הטובה בכל תקציב חודשי. את הנקודה הטובה באפשרויות שכן יש להם.

הם לא התיאשו מהקשיים הם הסתכלו על האפשרויות.
הם חיפשו הזדמנויות.
והם חיו עם שלווה פנימית שאני מאחל לעצמי ולכולם.

*

נזכרתי בזה השבוע כשישבתי עם כמה זוגות ושמעתי את הקשיים הלא פשוטים אליהם נקלעו פתאום:

* "ביטלו לי את כל ההזמנות מהעסק. אין לי אפילו לקוח אחד לשבועות ומי יאמר חודשים הקרובים".

* "הייתי אמור לקבל בעוד חודש תעודת m.a. ולהרויח הרבה יותר. פתאום ברור שזה לא יקרה עוד חודש ומי יודע אם בעוד שלושה חודשים או חצי שנה או יותר".

* "הוציאו אותי לחל"ת (חופשה ללא תשלום) מהעבודה ואני לא זכאי מביטוח לאומי לכלום כי רק עכשיו סיימתי כמה חודשי אבטלה"…

ועוד כהנה דברים שזוגות באים איתם.

ואני נזכר בזוג ההוא ואומר:

באמת קשה. לא פשוט. בעייתי ומלחיץ.

אבל נסו לשים את הקשיים בצד ולחפש את האפשרויות שכן ישנן.

השתדלו להימנע מלשקוע ברגשות שליליים, ותחת זאת התמקדו בנקודות הטובות. המאירות.

הפתגם אומר "כשנסגרת דלת אחת נפתחת דלת אחרת, טובה ממנה".

חפשו את אותה דלת.

בהצלחה!

מוזמנים לפנות אלי - בכל עניין ושאלה.